סאנצ’ס חושף את האיום שלו | סְפָרַד

סאנצ’ז הוא הציג בחגיגיות בקונגרס את הפילוסופיה, לא את הסיבות, לתוכניתו מראה קטנהקִסמִי לצייתנות של התקשורת. המימרה השולטת בתכליתו היא להגדיר כמטעה כל פרסום השוחק את תדמית הסוכנות המשפחתית והניהול העסקי שהתקינה בלה מונקלואה; ואמיתות מכילות רק את אלו שמייצרות תשואות מוניטין וערבויות שלה קיימות. הוא מצדיק בצורה מעוותת את הפרויקט שלו בהתבסס על תקנה של האיחוד האירופי. התקנות אינן מצריכות פיתוח חקיקתי, ההטמעה שלהן היא אוטומטית וה-BOE כבר פרסם אותה באפריל.

עלילתו מלאכותית ומתבססת על שני נדבכים משלימים: הענקת מתנות ומשיכת מימון. זה משכפל את המודל שלאחריו חלוקת הכספים האירופיים – ההימנעות של ווקס נתנה לסאנצ’ז עידוד רב במהלך מצב האזעקה מְזוּיָף-: מחאו כפיים וזה יינתן לכם, מכריז סאנצ’ס. בעיקרו של דבר, הוא משחזר את דגם הממלכה – המיושם גם על קטלוניה – המבוסס על תפיסה מוחלטת ושרירותית של כוח.

סאנצ’ס הולך להוציא 100 מיליון יורו על שבחים. בדומה לקרנות האירופיות – כפי שעושים הלאומנים לפרויקט הכולל שלהם – הוא כולל את הדרישה לדיגיטליזציה. כשהוא נפרד, סופר ראטון אמר לנו: עד התוכנית הבאה. ואל תשכח לבצע supervitaminize ומינרליזציה. סאנצ’ז מוסיף: ולעשות דיגיטל. עורכי הדין של המדינה שהחילו את סעיף 155 לא יכלו למשוך את הקליעים מהתקשורת המבודדת, כי הם כללו שתי מילות קסם: דיגיטליזציה ומגדר.

לעמוד השני של התוכנית לצייתנות תקשורתית יש יותר קצוות. דווקא בניגוד לרוח הרגולציה האירופית עצמה, הממשלה מתכוונת להגדיל אותה הִתעָרְבוּת בתקשורת, לקדם את שאיפתו המפלגתית ולהבחין בין תקשורת טובה – במימון סאנצ’ז – לבין פרקטיקות רעות. מסע הצלב שלו נגד הימין התקשורתי החל לפני שנה. חשבנו שזה נרטיב להישרדותו, לא לנצחיותו. אבל סאנצ’ז אף פעם לא מפסיק כשהוא דורך על -ופוזר- בוץ יציב.

הדבר הבסיסי בהליכת החבל הדק של סאנצ’ס הוא שכאשר הוא פונה להגן על הדמוקרטיה, מה שהוא עושה זה לערער עליה; לחלוק עליו ולהטיל עליו מונופול, הוא מציין: הם האויבים והם משקרים. המשכונים המדהימים והמורידים שלו חוגגים את החנק ומשפשפים את ידיהם: זה לא נרטיבי, זו הגמוניה.